כל הפוסטים של שי רלר

סוף עידן

כל פעם נראה לי שצברתי ניסיון וידע בחיים ושאת הרוב כבר למדתי וכל פעם אני מתבדה מחדש. רק השבוע הגעתי לתובנה שאת אחד השעורים הכי חשובים בחיי למדתי מנישנטה – המטפל שלי. נישנטה, גבר בן 40 מסרי לנקה אשר סועד אותי בתשע וחצי השנים האחרונות.

צריך לרגע לעצור ולדבר על מערכת יחסים שכזו בין שבין מטפל ומטופל. זו בהחלט יותר ממערכת יחסים כמו בכל קשר זוגי. תחשבו לרגע, כמה שעות ביממה אתם מתראים עם בן/בת הזוג שלכם/ן? שעתיים? שלוש? גג חמש? בדר"כ אתם לא תלויים בהם ויכולים לקום ולעבור לחדר השני כשהם מעצבנים אתכם או בא לכם קצת להיות לבד. כמו בכל מערכת יחסים, גם פה יש עצבים, רגעי עצב ורגעי אושר וגם פה שני הצדדים צריכים המון סבלנות ולדעת לוותר לפעמים.

אני התחלתי את "הרומן" הזה עם המטפלים, לפני כ – 12 שנה כאשר נפצעתי בתאונת הדרכים, בה לנהג האטובוס בו נסעתי היה קצת משעם והוא החליט לבדוק מה קורה 25 מ' בתהום מתחת לכביש. מאז, פגשתי כמה מטפלים ומטפלות שעזרו לי בפעולות היומיום וכאמור, בתשע וחצי השנים האחרונות עושה זאת נישנטה. לא יודע אם זו התרבות שבה גדל, הבית בו חונך, האופי המולד שלו, ערכי דתו או קצת מכל אלו ביחד, שגורמים לו לעשות עבודה מאוד לא פשוטה בלשון המעטה, אלפי קילומטרים מארצו ומשפחתו, תוך כוונה מלאה, סבלנות ויכולת להבליג לפעמים ברגעים בהם אני פחות נעים (אין הרבה כאלו, אבל אחרי הכל גם אני בנאדם…). הוא שותף סוד אמתי, חבר שחווה איתי הכל בשנים הללו וחלק בלתי נפרד מהשיקום שלי ובכלל ממשפחתי.

ביום חמישי האחרון, נפרדתי בשדה התעופה מנישנטה אשר כמעט לאחר עשר שנים, שב הביתה למשפחתו בכדי להרחיב את התא המשפחתי שלו ולהתחיל פרק חדש בחייו. בדרך חזרה הביתה משדה התעופה, הבנתי כמה זוג הנעליים שקנה לי נישנטה כמתנת פרידה, הוא סימבולי עבורי. הרי אין יותר מתאים מנעליים לסמל עבורי את אחד השעורים הכי חשובים בחיי אשר למדתי והוא שהדרך בה את הולך לפעמים חשובה מהכול. האופן בו אתה מתנהג ופועל לאורך זמן וסיטואציות לא פשוטות, הוא הדבר שנשאר לך ולסובבים אותך.

תודה אח על השיעור, הטיפול ובעיקר על הדרך!

ස්තුතියි සහෝදරයා

מתנה מנישנטה

עבר, הווה ועתיד

אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, חיים מסיפוק לסיפוק, במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב, תוך כדי חוויה ועשייה חושבים על הדבר הבא. הציפיה הזאת והמרדף אחר הדבר הגדול הבא, מכרסמות לנו מחוויית ההווה ומשאירות אותנו בתחושת אי סיפוק שלא נגיד החמצה. יש שיגידו שזה אופי, יש שיגידו שזה ניסיון חיים או סף ריגוש נמוך שגורם לחלקנו לדפדף את דף ההווה בספר חיינו ולהגיע לעתיד, ממש כמו ילד (או מבוגר) הקורא את הספר ומדלג בכוונה על כמה דפים בספר רק כדי לראות מה קורה לגיבור או מישהו שאוכל מהר רק כדי להגיע לסיגריה שאחרי.

אז לאן אנחנו רצים – אחלה שאלה לא? לתפקיד הבא בעבודה, להרוויח עוד כסף, לעוד טיול בחו"ל או בארץ. הרי, אם לא נחשוב על העתיד ולא נשאף כנראה שלא נתקדם. הרי כולם חוץ מאתנו מתקדמים, מרוויחים יותר, נוסעים כל חודשיים לשופינג בפריז או לחופים בתאילנד. ההשוואה הזו הבלתי נגמרת אולי היא המניעה אותו? או אולי ההרגשה שמה שיש עכשיו פשוט לא מספיק?

אז רגע, זה טוב או לא טוב לחשוב ולרוץ אחרי העתיד, קצת בלבלתי גם אותי, מודה. לא באתי חלילה להחליט ולקבוע מה טוב או לא, קטונתי. אני באופן אישי לא יודע כמה זה באמת מהותי. אולי במקום לנסות להבין למה, עדיף לנסות פשוט להעריך יותר את מה ומי שיש לנו וסביבנו כאן ברגע זה. לדעת ליהנות ולחוות את ההווה ולהגיד תודה עליו. ההבנה הזאת כי הדבר האמתי שקורה הוא כאן ועכשיו וכי אינינו יכולים לדעת מה יהיה בעתיד (לצורך העניין גם עוד דקה, נחשב לעתיד) אולי תגרום לנו קצת יותר שלווה והנאה. אנו עסוקים כ"כ בשגרה היומיומית ובמחשבות על העתיד שלפעמים אנו לא עוצרים לראות מה עשינו והשגנו עד כה, מה יש לנו עכשיו ולהודות על כך ולזכור ששום דבר אינו מובן מאיליו.

לא צריך להפסיק לחשוב ולרצות עוד, אבל חשוב לעצור מידי פעם ולהעריך את מה שכבר יש לנו, את מי שיש לנו ולגרום להם להבין את זה. כמו שאמרו כבר לפני – ההווה הוא מתנה, העתיד הוא תעלומה.

אז תודה לכם שקראתם את הפוסט, אני באמת מעריך את זה…

images

 

 

 

שינוי של מעלת צלזיוס אחת

חשיבה חיובית, כוח רצון, אופטימיות – מה הוא משגע אותנו, מה הוא רוצה ומה הוא משחק אותה כאילו החיים שלו דבש? מי לא רוצה להיות אופטימי, לחשוב ולהתנהג בצורה חיובית, אבל זה לא תמיד עובד או יותר נכון תמיד לא עובד. החיים פה קשים, יוקר המחייה, החום, התחבורה, המצב הביטחוני ועוד מיני טובים שאזורנו מאופיין בהם. המצב חמור עד כדי כך, שלא פעם כששואלים אותך סתם ככה מה נשמע ואתה עונה בפשטות הכל בסדר, אוטומטית הדבר גורר פרצוף תמוהה פלוס הרמת גבה ואתה נתפס כציני ו/או נדרש למכונת אמת, כי הרי איך יכול להיות שהתשובה פשוט תהיה "בסדר" ???
אם ננסה בכל זאת רגע להתמקד בלחיות את החיים בצורה אופטימית וחיובית, בעיניי זוהי בעצם דרך חיים. יש כאלו שהטבע חנן אותם בגנים מהסוג אשר מסתכל תמיד על הצד הטוב, אבל עבור אלו שלא, זה הכל מתחיל ברצון ובהחלטה. תחשבו על זה, זה ממש כמו דיאטה, להפסיק לעשן או להתחיל להתעמל. הכל מתחיל ברצון והחלטה מודעת להתחיל תהליך שיוביל לשינוי.
שוב, בטח גרמתי לכם לעקם חצי חיוך ולמלמל חכם גדול… קל מאוד להגיד אבל לעשות זה כבר משהו אחר. אז זהו, אני יודע שזה נשמע קל ופשוט, אבל מי כמוני יודע שזה ממש לא ככה (הוכחה ניתן למצוא בסרטון). דווקא בגלל מה שחוויתי בשנים האחרונות, למדתי להכיר ולהבין את חשיבותם של חשיבה חיובית, כוח רצון ואופטימיות ותרומתם לחיים שלכם ושל הסובבים אתכם.
תחשבו על מים ב 99 מעלות צלזיוס, הם פשוט מים. בשינויי של מעלה אחת ניתן להפוך את המים לגז/אדים אשר בעזרתם ניתן להניע טורבינות ולספק חשמל למאות אלפי אנשים. תראו אילו דברים גדולים ומורכבים ניתן לעשות בעזרת שינוי אחד קטן. אז תתחילו את השינוי היום, עכשיו בכדי שבמהרה תוכלו להניע את החיים שלכם למחוזות טובים, לעשייה והצלחה.
אשמח לשמוע את חוות דעתכם וכן שתשתפו תובנות, הארות והערות מניסיונכם והרגשותיכם ויחדיו נהיה שותפים לחוויה.

F0_0244_0000_4499boiling_cattle