הקנאה ואני

הקנאה ואני

במציאות הנוכחית בה אנחנו חיים, כאשר "באדיבות" הרשתות החברתיות אנחנו שותפים כמעט מלאים לחוויות ולהצלחות של אנשים אחרים, עולה לה תחושה כזאת, לא נעים להגיד, של קנאה.

בתרחיש האופטימי, מדובר לא בדיוק בקנאה הקלאסית. הכוונה היא שזה לא "למה הוא כן ואני לא" אלא יותר בכיוון רק של "למה אני לא?" בעיני יש במחשבה הזאת מידת מה של גאונות.

עצם העובדה שאנחנו לא מתרכזים במישהו אחר אלא בעצמנו, כבר חוסכת לנו כמה ליטרים טובים של אנרגיה. מכאן מתחיל הקטע הטריקי של הדברים: בשלב הזה אנו ניצבים בצמת דרכים, כאשר דרך אחת עתידה לפתור לנו את האתגר בו אנו נמצאים ודרך אחרת תסבך אותנו עוד יותר.

מאחר והתמקדנו אך ורק בעצמנו, נוכל להבין אולי שזאת אשמתנו המלאה לכך שלא צלחנו את הדרך כמו ההוא שכן הצליח. כן, זאת אשמתנו וכמובן בשל כך מגיע לנו וזה הזמן לוותר. רגע, אבל אם כבר בחרנו להתמקד בעצמנו, אולי כדאי כבר לעצור רגע, להבין מה ולמה לא הצלחנו ולנסות לטפל בזה, לא?

איך אתם כן מצליחים, מה אתם צריכים, איך תשיגו את זה – התמקדו בעיקר בזה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבת לקרוא? אשמח לשיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים נוספים

הירשמו לניוזלטר שלי

הירשמו והצטרפו לאלפי האנשים המקבלים ממני למייל משב רוח אופטימי מלא השראה, תובנות וכלים שעוזרים ליהנות ולממש כל רגע בחיינו.

אל תדאגו, אני לא "מפציץ" את המייל…

דילוג לתוכן