התמודדות עם אי ודאות

בימים האחרונים אני קצת מרגיש לא בנוח לפתוח שיחה עם אנשים או אפילו לשלוח להם הודעה. אני (ובטח גם אתם) רגילים לפתוח שיחה בשאלות "מה שלומך" או "מה נשמע" ופתאום השאלות האלו נראות לנו כל כך מיותרות או ריקות מתוכן. "אתה יודע… כמו כולם" או "המצב לא פשוט", אלו לרוב התשובות שאני מקבל. טוב, ת'כלס מה אנשים כבר יכולים לענות לי? התשובה די ברורה מראש. כולנו נמצאים כאן במערבולת של תחושות ורגשות הנעות בין בלבול, פחד, עצב ובעיקר בעיקר אי ודאות.

איך אנחנו שונאים אי ודאות אה? תחושת השקט והשלווה שמלוות את הידיעה המוחלטת של מה קורה ומה יהיה ושל היכולת שלנו לתכנן ולכאורה להחליט מה יקרה, היא תחושה ממכרת. כשהכל זורם כמתוכן, אז הכל בסדר. אבל אז מגיע (לרוב בהפתעה) איזה אירוע כזה כמו שחווינו כולנו בבוקר הארור של יום שבת, והקרקע נשמטת לנו תחת הרגליים. בבת אחת אנחנו נזרקים ונשאבים מטה וחוסר הודאות תופסת את מקומה. מעכשיו, היא בעלת הבית.

עוצמת הנפילה ברגע אחת, פוגעת לנו בצרכים הבסיסים ביותר שלנו ומיד עולות שאלות כמו: מה יהיה עם הביטחון האישי שלנו, מה עם הבריאות שלנו ושל משפחתנו, מה עם הפרנסה? וכמובן שכל רגע שאנחנו צופים במשדרי החדשות האינסופיים, צופים בסרטונים או גוללים את הפיד בפייסבוק, השאלות האלו רק הולכות ומתחזקות ואיתם החששות, החרדה וחוסר הרצון לעשות משהו, (חוץ מלצפות בטלוויזיה כמובן).

שלא תטעו, גם אני ביומיים הראשונים לא הצלחתי לנתק את עצמי ממסך הטלוויזיה ואפילו התקשיתי להירדם בלילה. חוסר הוודאות ממה שקרה וממה שקורה ויקרה, הוציא לי את הכוח והחשק לקום מהמיטה ולדבר עם אנשים. במידה מסוימת, אפילו קצת כעסתי על עצמי על זה שיצאתי מהשגרה ועל זה שאני נותן לכל מה שקרה להשפיע עליי בצורה כל כך משמעותית.

התפנית בעלילה הגיעה בכיוון מאוד מפתיע: במסגרת אחד הראיונות שראיתי עם איזו פסיכולוגית באחד מהמשדרים, נחשפתי למשפט הגאוני: "זה הכי בסדר להיות לא בסדר"! באותו הרגע הבנתי שאין לי מה לכעוס או להאשים את עצמי שאני חושש, דואג או חסר מוטיבציה בעקבות המצב. ההשלמה והקבלה הזאת של המצב הרגשי בו אנו נמצאים, היא בעיניי אחת מהדרכים היעילות להתמודד עם אי הודאות. לאחר ביצוע שלב זה, ישנם עוד כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד טוב יותר עם המצב הנוכחי ובכלל עם מצבי אי ודאות שמידי פעם לפעם קופצים לבקר בחיינו. אספתי לכם כמה נק':

התמקדות בדברים שנמצאים בשליטתנו – כאמור, ישנם בחיינו לא מעט דברים שלא נמצאים בשליטתנו (המצב הביטחוני הארצי למשל) והיכולת שלנו להשפיע עליהם קטנה עד לא קיימת. כל התמקדות בדברים אלו רק תבזבז לנו אנרגיה. במקום זה בואו נתמקד בדברים עליהם כן יש לנו יכולת להשפיע (ביצוע פעולות שישפרו לנו את מצב הרוח – דוגמאות בהמשך, ממש תכף). זה מחזק את הביטחון ואת תחושת השליטה שלנו בחיים.

חיזוק מערכות יחסים – תרימו טלפון לחבר, תיזמו שיחה עם בן משפחה או תכתבו הודעה למכר. תשתפו אותם במחשבות ובתחושות שלכם, תצחקו קצת, תבכו קצת, אבל הכי חשוב שתעשו זאת ביחד איתם. אגב, אל תשכחו לשאול איך גם הם מרגישים.

עשייה מתוך משמעות – היכולת שלנו לעשות למען האחר היא אחד מהגורמים שהכי מגבירים את רמת האושר שלנו (אגב, זה נבדק מחקרית). זאת אולי אחת התקופות הבולטות ביותר בהיסטוריה שלנו בכל הקשור לאנשים שזקוקים לסיוע של אנשים אחרים. חפשו איזה תחום או מקום להתנדב בו. זה יכול מאוד לסייע לאחרים וזה ימלא את חייכם בתכלית וסיפוק.

תנשמו – אל תשכחו לנשום באופן מודע. הכוונה היא לעצור לרגע את כל הטירוף מסביב, לכבות לרגע את הטלוויזיה (או לפחות להשתיק אותה), לעצום את העיניים (לא חובה) ולקחת אוויר ולהוציא אותו (מומלץ לחזור על זה כמה פעמים). אתם לא מאמינים כמה זה עוזר…

לסיכום תנו לקחת אתכם כמה אלפי שנים אחורה בזמן: אגדה עתיקת יומין מספרת, ששלמה המלך נשא על אצבעו טבעת זהב ועליה תחריט של שלושת האותיות  – ג.ז.י. שלושת האותיות הללו מרכיבות את ראשי התיבות: "גם זה יעבור"…  הטבעת הזו הייתה עבורו תזכורת בכל עת. היא הייתה עבורו תזכורת בזמנים קשים בהם הכל נראה שחור וקודר, ונדמה שהמצב הקשה לעולם לא יסתיים. בתקופות שכאלו, היא הזכירה לו שצריך אולי לקחת נשימה עמוקה, להיאזר באורך רוח ולזכור ש"זה יעבור", שעוד מעט יגיעו זמנים טובים יותר ונעבור את הקושי.