אני והזמן

מאז, אני נמצא בסוג של לופ כזה שמזכיר לי לחיות כרגע, ליהנות ממה שיש לי עכשיו, להעריך אותו ובמקביל (ואולי באופן קצת סותר) להמשיך לתכנן ולחלום ולעשות ולממש ולנצל לכך כל רגע מהמתנה הזאת שהולכת ודועכת ושמה "זמן".

מאז שלביא נולד, לא מעט אנשים אומרים לי, תהנה מכל רגע, הזמן עובר כל כך מהר והם גדלים במהירות. מצד שני, הימים האלו או התקופה הזאת הם מאוד מאתגרים. הבכי הזה שמשאיר אותי חסר אונים ומוחץ לי את הלב, גורם לי לרצות שהזמן יטוס כבר, שיעברו החודשים ושיגיעו ימים שאני יוכל כבר להבין ממנו מה בדיוק מפריע לו.