כל דבר קורה לטובה?

"כל דבר קורה לטובה", בטוח יצא לכם לשמוע את המשפט הזה ברגע בחייכם בו הדברים פחות הסתדרו כמו שרציתם. אולי בכלל ראיתם אותו כשהייתם תקועים בפקק, כסטיקר מתקלף דבוק על שמשת הרכב שמולכם. מה אתם חושבים על המשפט הזה? באמת אפשר לראות את כל מה שקורה לנו כדבר טוב? גם אם מדובר באירועים קשים כמו פיטורים, פציעה או אובדן של אדם יקר חלילה?

זה אולי משפט הניחומים הקלאסי ביותר שמישהו יכול להגיד לנו או שאנחנו יכולים להגיד לעצמנו. כל עוד המילה "טוב" שורבבה למשפט, יש לנו תחושת הקלה לכאורה. אבל, אנחנו יצורים חכמים וככאלו קצת קשה לנו להבין ולעכל איך מה שקרה לנו עכשיו באמת יכול להיות טוב.

האמת היא, הדבר האחרון שאנחנו יכולים להגיד כרגע על מה שקרה לנו זה "טוב". אבל למרות הכל אנחנו רוצים לצאת משם, מהמקום הכואב או הלא נוח, אז אנחנו משכנעים את עצמנו שהכל לטובה. משכנעים את עצמנו ובו בזמן "אוכלים" את עצמנו מבפנים…

אני לא בא בטוח שכל דבר קורה לטובה, אבל אני מאמין שכל דבר קורה בגלל סיבה. זאת אומרת, תקופות קשות או אירועים מאתגרים בחיים שלנו מלווים תמיד באיזה "שיעור לחיים", תובנה צנועה או פעמון השכמה שיגרום לנו מעתה והלאה לפעול או לחשוב אחרת. משהו שניקח איתנו הלאה וכנראה יאפשר לנו לחיות טוב יותר עם עצמנו ועם העולם.

כל זה יתממש, אך ורק אם נבחר לחפש אותם כשיתפזר ענן הכאב והקושי שפקד אותנו. כל זה יתממש, אך ורק אם נעצור, ננשום ונשאל את עצמנו "מה אני יכול ללמוד או לקחת", למה זה קרה או בשביל מה זה קרה.

כאשר אנחנו מתייחסים לשינוי או אירוע חיים קשה כדבר שניתן לצמוח ממנו או להפיק ממנו תועלת, הרבה יותר קל לנו להתמודד איתו. פתאום הדברים נראים אחרת…

ואולי זאת הכוונה בביטויי "הכל קורה לטובה"? היכולת הזאת למצוא גם באירוע מאתגר, דבר מה שישפר במעט את חיינו, משהו שנזכור ונחייה לאורו כמה שיותר זמן, משהו שנזכור גם אחרי שיעבור קצת זמן ונחזור לשגרה הזאת שנקראת חיים…