נוצרי, בודהיסטי ויהודי

נשמע כמו התחלה של בדיחה נכון? האמת היא שככה נראים בימים אלו החיים שלי. המטפל שאיתי, בקש לפרוש מרצון ולצאת לדרך חדשה (בקיצר זה היה משהו בסגנון – זה לא אתה זה אני). אני, אני לא לקחתי את זה אישית לוחצת והתחלתי מיד במסע הגיוס אחר בחור חדש. באופן די מוזר והזוי זה מרגיש כמו חיפוש בן/בת זוג – מחפשים לא מעט, נפגשים להכרות ושיחה, עוברים לגור ביחד לתקופת ניסיון ואם זה מסתדר יוצאים לדרך החדשה. הזוגיות הזו היא לרוב יותר מורכבת וצמודה מהזוגיות עם בן/בת הזוג שבחרנו דווקא בגלל שמדובר בטיפול צמוד, עשרים וארבע שעות ששה ימים בשבוע ועל כן תהליך האיתור, מיון, גיוס וגיבוש צריך להיות כזה שלא מבייש סיירת מובחרת.

כמו בזוגיות, גם כאן צריך לחפש ולמצוא את "האחד" והדרך לשם, איך נאמר, מאתגרת מאוד ולעיתים אף הזויה. תחשבו על זה – נכנס אילכם הביתה אדם זר, מסתובב ואתם צריכים בזמן מינימלי להספיק להכיר ולהבין מי הבנאדם, לסמוך עליו שהוא אכן מבין שהוא הגיע לטפל (היו גם כאלו שזה לא ממש היה מובן להם), לסמוך עליו שהוא אמין (היו גם כאלה שזו לא הייתה ממש התכונה החזקה שלהם) ובעיקר שתהיה את הכימיה הזו הכ"כ חשובה שתעשה לי ולו טוב (מצרך נדיר ביותר!).

אז תקופה לא קצרה אני מחפש ואולי זה לא כ"כ נוח וזו ממש לא חוויה גדולה, אבל מנגד אני מוצא את עצמי מוקף בשלל שפות, תרבויות, מנהגים (שרובם מאזור המזרח הרחוק – נאפל, הודו, סרי לנקה והפיליפינים). כן זה קצת מעייף אבל ברצינות, תחשבו לרגע, לכמה ממכם יוצא לנהל שיחה על היסטוריה ודת עם שני אנשים בעלי רקע שונה (המטפל הישן הבודהיסטי והמטפל החדש הנוצרי). טוב, אז עשיתי ספוילר קטן – כנראה מצאתי מטפל חדש ובסיכומו של סבב החיפושים הנוכחי, אני חושב שיוצא לי לעשות, להכיר ולהבין דברים ואנשים שללא הפציעה כנראה לא היה יוצא לי לעשות. חוץ מזה, למי מכם יוצא לשמוע ולברך ברכת לילה טוב בשלוש שפות (עברית, אנגלית וסינהלית….)???