מה יש לי להתלונן?

אז יש לכם איזה משהו שמציק לכם או מטריד אתכם, אז אתם יושבים עם חברה או חברה ומשתפים אותם ואז נאמר לכם המשפט ההוא הוא כניסיון עצל לנחמה: "נו, לא נורא… שאלו יהיו הבעיות שלך". בואו נאמר כך, נחמה כנראה אין כאן. כן יש כאן תחושה של ניסיון להקטין את גודל האירוע, כי הרי כנראה קיימות בעיות גדולות יותר בעולם. אכן התחממות הגלובלית, הרעב בעולם ומלחמות הן בעיות רציניות וקשות ואנחנו חלילה לא מזלזלים בהן, אך כרגע (בלי להעליב), הן הדבר האחרון שמטריד אותנו.

נתקלו לאיזו סיטואציה בעייתית בחיינו, חוויה שמפריעה לנו, אתגר או משבר והם כרגע חיינו. אנחנו לא מתבוננים רגע להשוות אותם לבעיות אחרות של חברים או העולם. אין באמת טעם לבדוק האם למישהו אחר יש בעיות גדולות יותר, פשוט כי אנחנו לא בתחרות. הדברים שאיתם אנו מתמודדים כרגע הם מרכז עולמנו, אנחנו שוקעים בהם וכל ניסיון להקטין אותך תוך השוואה לאחרים עלול לבלבל אותנו.

כמובן שלרוב המשפט הזה נאמר כדי לגרום לנו לקבל קצת פרופורציה, ולהבין שתמיד יכול להיות יותר גרוע, אבל לפעמים אנחנו צריכים קצת זמן כדי להבין את זה.

כאשר קורה משהו בחיינו, אנחנו לרוב מחפשים אוזן קשבת, חיבוק או עצה. הדבר האחרון שבא לנו הוא שיבקרו אותנו או יגרמו לנו לא להרגיש בנוח עם עצמו ועם הבעיות שלנו. זכרו, הכל יחסי בחיים ומה שיכול להראות זניח בעיינכם יכול להיות עולם ומלואו לאדם אחר.

אגב, יש לנו לפעמים נטייה לעשות את זה לעצמנו. אנו מריצים בראשנו משפטים כמו: "מה אני מתלונן, הצרות שלי קטנות לעומת הצרות של… אין לי זכות להתלונן". שוב, חשוב שנזכור שאנחנו לא בתחרות או באליפות העולם לבעל האתגר הקשה ביותר שיש. זה כרגע מה שיש וככזה הוא משמעותי כמה שרק נחליט – ללא תלות בכלום.

יכול להיות שעם הזמן נבין שהדברים באמת לא היו כלו נוראיים ויכול להיות שלא נבין זאת (וזה בסדר!). השאלה היא מה אנחנו עושים עם מה שקרה? איך אנחנו מטפלים בו.