WhatsApp

בעגלה שלי

אני והזמן

אני והזמן

יש לי קטע כזה עם הזמן…

כל הזמן אני מנסה לנצל את הזמן, לסחוט את היום ולהוציא ממנו את המקסימום. לא תמיד רכשתי כל כך הרבה כבוד לדבר הזה שנקרא זמן, אבל אחרי שהבנתי על בשרי שהכל יכול לקרות כל הזמן, בכל רגע וללא תכנון או התראה מוקדמת, הבנתי כמה לא צריך לקחת את הזמן בתור מובן מאליו.

מאז, אני נמצא בסוג של לופ כזה שמזכיר לי לחיות כרגע, ליהנות ממה שיש לי עכשיו, להעריך אותו ובמקביל (ואולי באופן קצת סותר) להמשיך לתכנן ולחלום ולעשות ולממש ולנצל לכך כל רגע מהמתנה הזאת שהולכת ודועכת ושמה "זמן".

מאז שלביא נולד, לא מעט אנשים אומרים לי, תהנה מכל רגע, הזמן עובר כל כך מהר והם גדלים במהירות. מצד שני, הימים האלו או התקופה הזאת הם מאוד מאתגרים. הבכי הזה שמשאיר אותי חסר אונים ומוחץ לי את הלב, גורם לי לרצות שהזמן יטוס כבר, שיעברו החודשים ושיגיעו ימים שאני יוכל כבר להבין ממנו מה בדיוק מפריע לו.

היום אנחנו חוגגים חודש ללביא ואני לא מצליח בכלל לעכל, להבין או להאמין שהזמן עבר כל כך מהר….אז אני עוצר לי פה ובוחר ומחליט שאני נושם כל רגע ורגע ממך, עכשיו! גם את הקשה וגם את הקל. גם את חוסר הוודאות והתסכול וגם את השמחה והאושר. הזמן הזה גם ככה עובר כל כך מהר, ולנו נשאר רק לנצור ולחיות כל פיסה שלו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבת לקרוא? אשמח לשיתוף

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן