תגית: שי רלר

הקנאה ואני

במציאות הנוכחית בה אנחנו חיים, כאשר "באדיבות" הרשתות החברתיות אנחנו שותפים כמעט מלאים לחוויות ולהצלחות של אנשים אחרים, עולה לה תחושה כזאת, לא נעים להגיד,

חוסן נפשי

כל פעם שדברו על חיסונים בשנתיים האחרונות (ועשו זאת לא מעט כמו שאתם בוודאי יודעים) רץ לי בראש המונח "חוסן נפשי". אפשר לחשוב על חוסן

לאהוב אותי

בסך הכל מה רע לי? אני יוצא לאן שבא לי ומתי שבא לי, אני לא חייב דין וחשבון לאף אחד ואני יכול לצפות באיזה סרט

לופ של מחשבות

קורה לכם מדי פעם שאתם לא במיוחד עסוקים או שקועים במשהו? אני מתאר לעצמי שכן. ובזמן הזה שאתם לא עסוקים או שקועים, קורה לכם שאתם

לנהל אותי

כאשר אתם שומעים את המילה "מנהל", מה רץ לכם בראש? דמות סמכותית כזאת שלובשת חליפה? מנהל בית ספר קשוח אשר נוזף בכם או אולי מנהל

הוויז האישי

לפעמים זה נראה קצת מוזר לשבת ולכתוב את התכנית שלנו ומה היינו רוצים שיקרה נכון? חוץ מזה שזה אולי קצת מוזר, האמת שגם אין לנו

המציאות שלך והשמש הזורחת

תגידו, השמש זורחת ושוקעת בכל יום? בטח בשלב הזה אתם בטוחים שהתחרפנתי או שאני בדרך הבטוחה לשם, נכון? האמת היא שלא ממש… בואו נניח רגע

אוויר לנשימה

אם אתם מתגוררים על פני כדור הארץ בשנה וחצי האחרונות, כנראה שלא יצא לכם הרבה לטוס. זוכרים שבתחילת כל טיסה ישנו הסבר של הדיילים המפרט

עוד סיבה לאופטימיות

"אופטימי ופסימי מתים באותה דרך, אבל הם חיים בצורה אחרת. אני מעדיף להיות אופטימי" – כך אמר שמעון פרס, אך מחקר שהתפרסם לאחרונה יכול לשדרג

ידע זה כוח?

מלמדים אותנו מגיל קטן, שידע הוא דבר חשוב ושבזכותו אנחנו לומדים על עצמנו ועל העולם. ידע מאפשר לנו להבחין בין טוב לרע, מרחיב את האופקים

הירשמו לניוזלטר שלי

הירשמו והצטרפו לאלפי האנשים המקבלים ממני למייל משב רוח אופטימי מלא השראה, תובנות וכלים שעוזרים ליהנות ולממש כל רגע בחיינו.

אל תדאגו, אני לא "מפציץ" את המייל…

דילוג לתוכן