קטגוריה: Uncategorized

ביום הראשון כשפגשתי את אבא שלי בבית חולים, לאחר שנפצעתי הוא לחש לי: "מהרגע הזה תעשה מהלימון לימונדה". זה בטח קרה גם לכם מתישהו בחיים,

מכירים את התחושה הזאת שהכול קורה דווקא לכם, שכל הדברים הפחות טובים בעולם נופלים דווקא עליכם? ולא רק זה, אלא שהכל קורה ביחד, במכה אחת

השנתיים האחרונות היו סוג של חוויה מטלטלת חיים עבור כולנו. מצאנו את עצמנו בסיטואציות מוזרות, הרחק מהמוכר והידוע, כאשר ברקע רצות לנו בראש לא מעט

במציאות הנוכחית בה אנחנו חיים, כאשר "באדיבות" הרשתות החברתיות אנחנו שותפים כמעט מלאים לחוויות ולהצלחות של אנשים אחרים, עולה לה תחושה כזאת, לא נעים להגיד,

כל פעם שדברו על חיסונים בשנתיים האחרונות (ועשו זאת לא מעט כמו שאתם בוודאי יודעים) רץ לי בראש המונח "חוסן נפשי". אפשר לחשוב על חוסן

בסך הכל מה רע לי? אני יוצא לאן שבא לי ומתי שבא לי, אני לא חייב דין וחשבון לאף אחד ואני יכול לצפות באיזה סרט

קורה לכם מדי פעם שאתם לא במיוחד עסוקים או שקועים במשהו? אני מתאר לעצמי שכן. ובזמן הזה שאתם לא עסוקים או שקועים, קורה לכם שאתם

כאשר אתם שומעים את המילה "מנהל", מה רץ לכם בראש? דמות סמכותית כזאת שלובשת חליפה? מנהל בית ספר קשוח אשר נוזף בכם או אולי מנהל

לפעמים זה נראה קצת מוזר לשבת ולכתוב את התכנית שלנו ומה היינו רוצים שיקרה נכון? חוץ מזה שזה אולי קצת מוזר, האמת שגם אין לנו

תגידו, השמש זורחת ושוקעת בכל יום? בטח בשלב הזה אתם בטוחים שהתחרפנתי או שאני בדרך הבטוחה לשם, נכון? האמת היא שלא ממש… בואו נניח רגע