סוף עידן

כל פעם נראה לי שצברתי ניסיון וידע בחיים ושאת הרוב כבר למדתי וכל פעם אני מתבדה מחדש. רק השבוע הגעתי לתובנה שאת אחד השעורים הכי חשובים בחיי למדתי מנישנטה – המטפל שלי. נישנטה, גבר בן 40 מסרי לנקה אשר סועד אותי בתשע וחצי השנים האחרונות.

צריך לרגע לעצור ולדבר על מערכת יחסים שכזו בין שבין מטפל ומטופל. זו בהחלט יותר ממערכת יחסים כמו בכל קשר זוגי. תחשבו לרגע, כמה שעות ביממה אתם מתראים עם בן/בת הזוג שלכם/ן? שעתיים? שלוש? גג חמש? בדר"כ אתם לא תלויים בהם ויכולים לקום ולעבור לחדר השני כשהם מעצבנים אתכם או בא לכם קצת להיות לבד. כמו בכל מערכת יחסים, גם פה יש עצבים, רגעי עצב ורגעי אושר וגם פה שני הצדדים צריכים המון סבלנות ולדעת לוותר לפעמים.

אני התחלתי את "הרומן" הזה עם המטפלים, לפני כ – 12 שנה כאשר נפצעתי בתאונת הדרכים, בה לנהג האטובוס בו נסעתי היה קצת משעם והוא החליט לבדוק מה קורה 25 מ' בתהום מתחת לכביש. מאז, פגשתי כמה מטפלים ומטפלות שעזרו לי בפעולות היומיום וכאמור, בתשע וחצי השנים האחרונות עושה זאת נישנטה. לא יודע אם זו התרבות שבה גדל, הבית בו חונך, האופי המולד שלו, ערכי דתו או קצת מכל אלו ביחד, שגורמים לו לעשות עבודה מאוד לא פשוטה בלשון המעטה, אלפי קילומטרים מארצו ומשפחתו, תוך כוונה מלאה, סבלנות ויכולת להבליג לפעמים ברגעים בהם אני פחות נעים (אין הרבה כאלו, אבל אחרי הכל גם אני בנאדם…). הוא שותף סוד אמתי, חבר שחווה איתי הכל בשנים הללו וחלק בלתי נפרד מהשיקום שלי ובכלל ממשפחתי.

ביום חמישי האחרון, נפרדתי בשדה התעופה מנישנטה אשר כמעט לאחר עשר שנים, שב הביתה למשפחתו בכדי להרחיב את התא המשפחתי שלו ולהתחיל פרק חדש בחייו. בדרך חזרה הביתה משדה התעופה, הבנתי כמה זוג הנעליים שקנה לי נישנטה כמתנת פרידה, הוא סימבולי עבורי. הרי אין יותר מתאים מנעליים לסמל עבורי את אחד השעורים הכי חשובים בחיי אשר למדתי והוא שהדרך בה את הולך לפעמים חשובה מהכול. האופן בו אתה מתנהג ופועל לאורך זמן וסיטואציות לא פשוטות, הוא הדבר שנשאר לך ולסובבים אותך.

תודה אח על השיעור, הטיפול ובעיקר על הדרך!

ස්තුතියි සහෝදරයා