אנחנו רוצים הכל כאן ועכשיו, חיים מסיפוק לסיפוק, במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב, תוך כדי חוויה ועשייה חושבים על הדבר הבא. הציפיה הזאת והמרדף אחר הדבר הגדול הבא, מכרסמות לנו מחוויית ההווה ומשאירות אותנו בתחושת אי סיפוק שלא נגיד החמצה. יש שיגידו שזה אופי, יש שיגידו שזה ניסיון חיים או סף ריגוש נמוך שגורם לחלקנו לדפדף את דף ההווה בספר חיינו ולהגיע לעתיד, ממש כמו ילד (או מבוגר) הקורא את הספר ומדלג בכוונה על כמה דפים בספר רק כדי לראות מה קורה לגיבור או מישהו שאוכל מהר רק כדי להגיע לסיגריה שאחרי.

אז לאן אנחנו רצים – אחלה שאלה לא? לתפקיד הבא בעבודה, להרוויח עוד כסף, לעוד טיול בחו"ל או בארץ. הרי, אם לא נחשוב על העתיד ולא נשאף כנראה שלא נתקדם. הרי כולם חוץ מאתנו מתקדמים, מרוויחים יותר, נוסעים כל חודשיים לשופינג בפריז או לחופים בתאילנד. ההשוואה הזו הבלתי נגמרת אולי היא המניעה אותו? או אולי ההרגשה שמה שיש עכשיו פשוט לא מספיק?

אז רגע, זה טוב או לא טוב לחשוב ולרוץ אחרי העתיד, קצת בלבלתי גם אותי, מודה. לא באתי חלילה להחליט ולקבוע מה טוב או לא, קטונתי. אני באופן אישי לא יודע כמה זה באמת מהותי. אולי במקום לנסות להבין למה, עדיף לנסות פשוט להעריך יותר את מה ומי שיש לנו וסביבנו כאן ברגע זה. לדעת ליהנות ולחוות את ההווה ולהגיד תודה עליו. ההבנה הזאת כי הדבר האמתי שקורה הוא כאן ועכשיו וכי אינינו יכולים לדעת מה יהיה בעתיד (לצורך העניין גם עוד דקה, נחשב לעתיד) אולי תגרום לנו קצת יותר שלווה והנאה. אנו עסוקים כ"כ בשגרה היומיומית ובמחשבות על העתיד שלפעמים אנו לא עוצרים לראות מה עשינו והשגנו עד כה, מה יש לנו עכשיו ולהודות על כך ולזכור ששום דבר אינו מובן מאיליו.

לא צריך להפסיק לחשוב ולרצות עוד, אבל חשוב לעצור מידי פעם ולהעריך את מה שכבר יש לנו, את מי שיש לנו ולגרום להם להבין את זה. כמו שאמרו כבר לפני – ההווה הוא מתנה, העתיד הוא תעלומה.

אז תודה לכם שקראתם את הפוסט, אני באמת מעריך את זה…

images

 

 

 

Comments

comments