שלוש עשרה שנים קודם, נסיעת לילה לפושקר, הודו. אני חולק לי תא כזה באוטובוס עם בחורה שהכרתי כמה ימים לפני. הלילה הוא לילה חם, לח ואני מסתכל בנוף שרץ לו במהירות בחלון. מסתכל בחלון והמחשבות רצות לכל מקום ולכל כיוון. המחשבות על הצבא, על החברים ועל המשפחה שנמצאת אלפי קילומטרים ממני. אני עסוק בתוכניות ובהבטחות לעצמי לעתיד ככה בעוד איזה שנה כשאחזור לארץ. אחת מהתוכניות האלו הייתה לנסוע עם סבתא, ניצולת שואה, חזרה לשם כדי לראות בעיניים שלי, כדי באמת להבין מה היה שם וכן גם כדי לסגור מעגל ולהראות להם שאנחנו כאן ביחד!

חודש וחצי אחרי, הרבה לפני המתוכנן, חזרתי לארץ לאחר התאונה שטלטלה לי את החיים. שיקום, התמודדות, שינוי תכוניות אתם יודעים עכשיו הכל חדש, לא מוכר, מפחיד. נסיעה לחו"ל, מה השתגעתי, זו הרי משימה בלתי אפשרית ועוד לקור של גרמניה… אבל הזמן עבר ועברתי תהליך בו למדתי איך להתגבר על הלא מוכר וכן אפילו הייתי בחו"ל מאז כמה פעמים. לגרמניה עם סבתא טרם נסעתי והאמת שעד כה לא סיפרתי לאף אחד על אותו הרצון שנרקם אצלי במהלך אותה נסיעה לילית. למה לא נסענו? למה לא סיפרתי לאף אחד עד כה? שאלה טובה שאולי התשובה טמונה בכל מה שקשור לשיח על מה היה שם.

בבית הורי כמעט ולא דברו על זה, אנחנו שאלנו רק כשהכנו עבודות שורשים לבית הספר. חוסר הנעימות, אולי הפחד מהתגובה, אולי חשש ממה זה יעשה לסבתא או התחמקות מסיטואציה לא נעימה ואולי הכל יחד. אני יודע שצריך לדעת ולהבין מה היה שם, כי זה חלק ממי ומה שאנחנו וחשוב לי שילדי ונכדיי יכירו וידעו, זה אין ספק. אבל לא פחות מזה, חשוב לי שידעו שסבתא היא דמות שממנה אפשר ללמוד על כוח רצון, אומץ ובחירה. על אף האסונות והזוועות שחוותה בתור ילדה, היא בחרה להמשיך הלאה, להמשיך למרות הפצעים הפיזיים שהגלידו עם השנים והפצעים הנפשיים שחלקם בוודאי לא יגלידו. אנחנו עוברים בחיינו דברים רבים, אבל במחשבה על סבתא, מושגים כמו בחירה וכוח רצון מקבלים פרופורציה בחיינו…

סבתא שתזכי לעוד שנים רבות.

את המורה שלי, הגיבורה שלי!

Comments

comments