WhatsApp

בעגלה שלי

בקרוב אצלך

בקרוב אצלך

"בקרוב אצלך, בקרוב אצלך" – כבר איזה עשר שנים אני שומע את המשפט הזה בשמחות ואירועים של אחרים, והנה ממש מחר "הבקרוב" הזה מגיע…

אז סיפורנו מתחיל לפני שלוש וחצי שנים בערך, כמו בכל חיפוש שיגרתי באתר ההיכרויות, גם אז, דפדפתי בין הכרטיסים והתמונות השונות ולא ממש מצאתי גם הפעם את השילוב של מישהי שתפסה את תשומת לבי וגם שלחתי לה הודעה וגם ענתה לי… תוסיפו לזה את העובדה שאני יושב בכיסא גלגלים (זה לא ממש מגנט לבנות) וקבלתם עוד שיטוט סרק באחד האתרים. עמדתי לסגור את העסק לאותו הערב ושלחתי (ללא שום ציפיות) עוד הודעה אחת אחרונה למישהי מכפר סבא – עידית.

קבלתי הודעה חזרה, שהובילה לעוד הודעה שהובילה לשיחה שהובילה לפגישה. לפני הפגישה סיפרתי לעידית על מצבי הפיזי, היא הייתה קצת בהלם (היו כמה שניות של שקט), אבל היא בכל הסכימה להפגש. האמת, הייתה פגישה נחמדה, אבל לשועל קרבות ותיק בעולם הדייטים כמוני לא היו יותר מידיי ציפיות. באופן מוזר ולמרות הניסיון שלי, דווקא כן היה איזה סימן מבשר טובות. לי היה חוק – כל דייט שלא מסתיים בנשיקה מוביל לעוד פגישה (בדוק אצלי סטטיסטית) והפגישה הזאת הסתיימה ללא נשיקה. בדר"כ אני נגד המושג סטטיסטיקה או סיכויים אך הפעם הסטטיסטיקה פגעה בול!

טוב נקצר לכם שלוש וחצי שנים – הפגישה הובילה לעוד פגישה ולעוד אחת ולפני חמישה חודשים נשלפה לה הטבעת. מאז החלנו במסע ההכנות לקראת "נקודת השיא" מחר בערב. החלטות, התלבטויות, מעט ויכוחים, חישובים של זמן, חישובים של כסף, חישובים, חישובים ומחשבות… כל הזמן אומרים לי תהנה מהתהליך, תהנה מהדרך… חברים וחברות אוכל טוב זה מהנה, סרט טוב זה מהנה, הכנות לחתונה – לא נראה לי נופל בקטגוריה הזו…

אבל אחרי הכל, אנחנו מחר הולכים לחגוג את הדרך שהתחילה אי שם באיזה אתר הכרויות, ולא סתם לחגוג, אלא חגיגה עם האנשים הכי קרובים לנו שליוו ומלווים אותו לעיתים כל חיינו!

ולך, אישתי לעתיד – עידית, אין שמח ממני שידעת "להעלים" את כיסא הגלגלים שלי למרות שמבחינה פיזית הוא כל הזמן כאן…אוהב אותך!!!
בואו לצפות ביום המאושר בחיינו!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אהבת לקרוא? אשמח לשיתוף

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן